<h1>צידה לדרך מ"ד כ"ד פי"ב</h1>
<h2>דף ט.</h2>
מותר לטלטל סולם אבל לא גדול כשל עליה שלא יאמרו להטיח גגו צריך ויש מתירין בשבת אפי' סולם גדול שאין לומר כמו בי"ט להטיח גגו הוא צריך.
<h2>דף יב.</h2>
כל הוצאה יש בה קצת צורך אפילו אינה לצרכו אלא לצורך קצת מצוה כגון קטן למולו וספר תורה לקרות בו ולולב לצאת בו מותר. וכן מפתח של אוכלין וכן כל צרכי תכשיט להתקשט בו ביום. כל דבר שאסור לטלטלו בשבת אסור לטלטלו בי"ט.
<h2>דף כג.</h2>
ואע"פ שנראה שיכולין לקרד הבהמה בי"ט זה היה בימיהם שהמגררת שלהן לא היתה תולשת השער אבל שלנו שתולשין בה השער אסור. אין מילדין הבהמה בי"ט אבל מסעדין אותה שיאחז אותה בולד שלא יפול לארץ.
<h2>דף כה:</h2>
קמטים שעושות הנשים בבתי שוקיהם וזרועותיהם אסור לעשותם משום תיקון כלי. אין הסומא יוצא במקלו ולא הרועה בתרמילו. ואין יוצאין בכסא אחד האיש ואחד האשה. ואם רבים צריכין לו ואינו יכול לילך בענין אחר מותר. מי שנכווצו גידי שוקיו יכול לילך במקל.
<h2>דף כט:</h2>
הלואת י"ט נתנה ליתבע מחבירו וזה משפט צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו. שלא יעכל משל אחר כרמלו ויערו. הלא יבוש ויכלם. שלא יהא לוה רשע ולא ישלם.
<h2>דף לא:</h2>
חותמות שבכלים יכול להתירם ולחתכם ואפילו בסכין אבל אם הם סגורים במפתח יש להחמיר שלא לשברו ועל ידי נכרי מותר ושל קרקע כגון דלת של בור ודות וכיוצא בו מתיר אבל לא מפקיע וחותך מפני שהוא כסותר.
<h2>דף לג.</h2>
אוכלים אין בהם משום תיקון כלי לפיכך מותר לקטום קש או תבן לחצות בו שניו ואפילו בסכין. מותר לטלטל עצי בשמים ולמוללן אפילו אם הם יבשים כדי להריח בהם.
<h2>דף לו:</h2>
אין עולין על גבי אילן ולא רוכבין על גבי בהמה. ולא שטין על פני המים. ולא מספקין כף על ירך ולא כף על כף ולא מרקדין. ולא מקדשין ולא מגרשין. ולא חולצין ולא מיבמין. ולא מקדישין ולא מעריכין. ולא מפרישין תרומות ומעשרות שטבלו מאתמול. וכולם אם עשו בין שוגגין בין מזידין בין מוטעין מה שעשה עשוי.
